פרסונה (קריטריון)
ליב אולמן היא שחקנית שנאלמה דום יום אחד, וללא כל סיבה נגלית לעין (בסרט אף נרמז כי אולי שתיקתה היא שתיקה מרצון, ומתוך אי רצון להמשיך ולהשתלב בעולם). היא נשלחת לבקתה על שפת הים, שם היא מטופלת על ידי אחות מסורה (ביב אנדרסון). האחות, שהשתיקה מכעיסה אותה ומכבידה עליה, מגלה יותר ויותר על עצמה ככל שמתקדם הסרט. היחסים עוברים מעין היפוך, ממטפל-שותק ומטופל-מדבר, למצב בו המטופלת שותקת, ואילו המטפלת מספרת על עצמה, ומגלה דוקא את הקירבה שבין הצדדים. ככל שהאחת מתעקשת על שתיקתה, השניה מדברת בשביל שתיהן, ושפיותה של האחות היא זו המוטלת בספק, ככל שמתקדם הסרט. כאשר האחות מתחננת בפני המטופלת שתחזור איתה על מילה אחת (ומספיק במילה אחת כדי לשבור את השתיקה), היא בוחרת בלא אחרת מאשר "כלום".
ברגמן מעצים את הקירבה ע"י שימוש בשתי שחקניות הדומות זו לזו, ועל ידי שימוש בתאורה וצילומים המחזקים את הדמיון – עד לרגע בו ברגמן מראה צילום כפול, בו פני האחות ופני השחקנית עולים זה על זה, ויוצרים דימוי אחד. מבנה הסרט מקשה על "התמצאות" בעלילה – לא תמיד ברורה השתלשלות הזמנים, הוא עובר קדימה ואחור בזמן, ובחלקים מסויימים בסרט אף קשה לזהות אם מדובר במציאות או דמיון, ואם דמיון ( או מציאות פנימית) – האם מדובר בזו של האחות, או בזו של השחקנית. ברגע מסויים בסרט מופיע בעלה של השחקנית, הטועה לחשוב כי האחות היא אשתו (האם הוא עיוור? האם זה דמיונה של אחת מהן, המעלה את הסצינה ואת דמותו באופן כה פתאומי?). שם משפחתה של השחקנית, וולגר, הוא גם שם של דמות נוספת של ברגמן – הדמות הראשית ב"פני המכשף".
בתחילת הסרט מוצגת נורה חשופה של מקרנת קולנוע, וקטעי סרטים המסתובבים בסליל. ברגמן חוזר ומזכיר את הנקודה בשני מקומות נוספים – באמצע הסרט, לאחר עימות כואב בין שתי הדמויות, "נשרף" כביכול הצלולויד, ובסוף הסרט, הצלולויד חומק מהמקרנה, והצופים נשארים שוב מול נורה חשופה ובוהקת, לא לפני שהבמאי מציג מצלמת קולנוע בתנועה. הסרט דורש מאמץ בצפיה, הן מבחינת מעקב אחר העלילה, ובעיקר מאמץ נפשי לא מבוטל אל מול הסיטואציות החונקות ביצירת מופת זו.
טריילר: (לניגון הסרט המלא יש ללחוץ על כפתור ה-PLAY שמימין)
