חבוט בעובד: דייב לייבוביץ’

האיש שמעדיף תקליטים על אנשים, לא מתנצל על זה לרגע, וגם לא באמת מתכוון להפסיק לקנות

מאת צוות האוזן השלישית

1 ביולי 2026

הוא התחיל כמוכר אלמוני בשד’ מוריה הדרומית, עם זקן של הומלסים, אהבה חשודה לפרוג ו- Psych, המשיך לשד’ הנשיא, כעמוד הטווח, כאבן שואבת, כמוכר נאמבר וואן באוזן השלישית חיפה, כמעריץ נלהב של גראג’ ורודי פרוטרודי. הוא נגן גיטרה בחסד, פרפומר בשעות הלילה, ואחד המנומסים שחיים על הכרמל. הלכנו לחבוט בו, כלומר לתהות על קנקנו. דייב הזומבי נכנס לעובי הקורה. וטוב שנכנס.

התקליט הראשון שקנית בעצמך:
הייתה סדרת טלוויזיה Happy Days שממש אהבתי בגלל הוויב וכמובן בגלל פונזי . לא יודע איך בגיל צעיר הצלחתי להבין את הכיתוב בכתוביות הסופיות של שיר הפתיחה של ביל היילי אז רצתי לחנות מוזיקה בקריון שהייתה בעצם חנות מתנות, אבל החזיקו גם תקליטים. ביקשתי מהמוכר ביל היילי. הוא שלף מהמדף אוסף שכמובן הכיל את השיר. חרשתי את התקליט ודרכו הכרתי עוד כמה נכסים חשובים בעולם הרוקנרול.
אפשר לומר שזו הייתה הכניסה הראשונה שלי לעולם הזה קצת לפני שנחשפתי לצ’אק בארי בעקבות הסרט בחזרה לעתיד.

האלבום האחרון שקנית:
סטיבי ריי וון האלבום השני עם הלהקה אבל לא חושב שהוא ישרוד אצלי עוד הרבה.

הפריט הכי ייחודי שיש לך בתקליטייה:
מארז של ההקלטות של כל הלהקות של רון אשטון וניאגארה דטרויט Destroy All Monsters   ו- Dark Carnival   קופסה של 3 תקליטים בסאונד מטורף וחוברת מפנקת עם שלל תמונות ואינפו.

אמן שאתה לא מוותר על שום פיפס שלו:
הפאזטונז שהאסימון עליהם נפל אחרי שמוטי הוציא להם אלבום כפול שמכיל קטעים נדירים ואז הם באו לארץ והופיעו 2 הופעות מטורפות באוזן בר ומאז נשארנו חברים טובים ממש לאחרונה חזרתי לפרנק זאפה שאותו אני מכיר משנת 1996 כש(שוב) מוטי מכר לי את האלבום השלישי שלו בתקליט בלי שכלל הקשבתי לו בחנות.
חזרתי הביתה שמתי אזניות וזאת הייתה אהבה מההקשבה הראשונה.

אמן שאתה לא מוותר על שום פיפס שלו:
להקת הפאזטונז ולאחרונה חזרתי גם לזאפה.

אלבום שהיית מת שכבר ייצא על תקליט:
פסקול הסרט של טים ברטון – אד ווד, שנכתב על ידי הווארד שור והוקלט בצורה מדהימה עם סאונדים שלגמרי מתחברים לסיפור.

מנהג תקליטים משונה שפיתחת:
פסקולים. אני חולה על פסקולים, כי אני מת על קולנוע והעניין בפסי קול הוא שאין בהם גבול למוזיקה – זה יכול לבוא בכל סאונד אפשרי ואם זה זורק אותי לספינה שמופיעה בסוף הסרט אז זה ממש כיף מבחינתי ועושה את העבודה.

מה עשית כשלא היית באוזן:
הייתי מנהל בבית קפה ברחוב שינקין  בתל אביב והכנתי קפה לצוות האוזן כשהחנות היתה באותו רחוב בזמנו.

קסטות – כן/לא/שחור/לבן:
חזרתי לזה בגדול בזכות ובגלל מוטי כהן. הקסטות ממש מחזירות אותי לניינטיז ואני אפילו מתכוון לשחרר בקרוב את האלבום שלי על גבי הפורמט הזה.

תחביב שלך שהוא לא מוזיקה וענייניה:
אני מוזיקאי עצמאי ומריץ כבר 10 שנים את הפרוייקט שלי: הזומביהדז – בקרוב אלבום חדש!!!

איזה אלבום אתה יכול לשמוע מהתחלה עד הסוף בלי לדלג : 
כל אלבום שיש לי

איזה ז’אנר הכי מגדיר אותך:
רוקנרול

אמן שהיית רוצה לראות בהופעה חיה (גם אם כבר לא פעיל):
אם הייתה מכונת זמן אז כמובן לינק ריי והריי מן בשנות החמישים המאוחרות

מה ה־Holy Grail  שלך:
We’re Only in It for the Money  של פרנק זאפה ואמהות ההמצאה

כמה פעמים אמרת “זה האחרון החודש”
אף פעם …מה שאני רוצה אני קונה

מי האמן שאתה טוען שאתה מכיר “עוד לפני שהיה מוכר”:
ניסיתי אבל רוב האמנים שאני אוהב ישארו כנראה לא מוכרים לנצח

אלבום שממש הפתיע אותך לטובה:
מודה שבעבר לא הכרתי טוב את הסטוג’ס ורק בעשור האחרון זה נכנס לי לוריד והאלבום Fun House הפך מכזה שלא ממש התחברתי אליו ליצירת מופת. מהאלבומים שאסור לאף אחד לדבר ברקע כשהוא מתנגן.

תקליט שאתה הכי גאה שיש לך באוסף:
לא בדיוק אלבום אלא אוסף של כל הסינגלים של The Velvet Illusions  זו הייתה משאלה שלי שיצא דבר כזה במשך שנים עד שלבסוף זה קרה.

ולסיום, עם יד שמאל על הלב, אנשים או תקליטים:
מה זה אנשים???

• 35 שנה ל־Ten: האלבום שאי אפשר להפסיק לאהוב
• האם AM היה אלבום הרוק הגדול האחרון?
• דולי פרטון לא הייתה אף פעם בלונדה מטומטמת
• Muse מכוונים לכוכבים: The Wow! Signal מחזיר את הלהקה למסלול הקוסמי
• מַתִּי בפעם האחרונה