אחרי החזרה

במהלך חזרות על מחזהו של סטרינדברג, "מחזה חלום", נחשפת מערכת יחסים בין במאי המחזה, השחקנית הראשית הצעירה ושחקנית מזדקנת, מי שהיתה פעם שחקנית גדולה ואהובתו של הבמאי. זהו סרטו האחרון של ברגמן, שהצהיר אחרי "פאני ואלכסנדר" שלא יביים סרטים, וחזר בו שנה אחר כך. ברגמן יצר סרט כיס, מין מילון מושגים למעריציו. הסרט מוסר מעין מפתח להבנת עולמו האמנותי של ברגמן. הגיגים פילוסופיים על מהותה של עבודת הבימוי, על יחסיו עם השחקנים ובעצם השחקנית שלו, על האהבה, החיים והזקנה.