כרוניקה של העלמות

איליא סוליימן, פלסטיני יליד נצרת, בוחר בארץ הולדתו לאחר 14 שנות גלות -מרצון, שתהיה המולדת של סרטו הארוך הראשון, ובוחר בשאלות לגבי קיומו הפלסטיני בארצו אך לא במדינתו – הציר המרכזי שעליו נע הסרט. בחצי הראשון של הסרט, "יומן אישי", חוזר איליא סוליימן לנצרת לחפש השראה ברחובות העיר בתקווה למצוא עלילה לסרט. זיכרונות הנעורים מחזירים אותו לעיר, לאנשים, ולרחובות, ופותחים את מעגל החיפושים שלו בהבזקים אירוניים וקומיים מחיי היומיום ובשאלות לגבי מצבם של הפלסטינים החיים מתחת לדגל הישראלי מאז 1948. "יומן פוליטי" הוא חלקו השני של מעגל החיפושים, הפעם בשטחים הכבושים. סוליימן בוחר בירושלים כמצפה להתרשמויותיו. הסרט מקבל מבנה עלילתי פתוח יותר והופך למעין סרט אילם (עם פסקול). איליה סוליימן השחקן מתגלה כקומיקאי בסגנון בסטר קיטון. מציאות הכיבוש כובשת את עולמו והופכת אותו מצופה הרושם הבזקים מהחיים, לדמות החווה את ה"התרשמויות". סוליימן מלקט תמונות וזיכרונות בלי לתת פתרונות, אך האופן שבו הוא בוחר לבחון את המצב משעשע להפליא. הסרט מטשטש את הגבולות בין קטעי עלילה לקטעים תיעודיים, בין האלימות לבנאליה הקיומית היומיומית. פס הקול מורכב משירים של נטשה אטלס, סמירה סאפו, אימה שאמה וליאונרד כהן. הסרט זכה בפרס סרט הביכורים הטוב בפסטיבל ונציה 1996.