נושאי המגבעת: שמיים שרוטים של גלויה

בתחילת שנות התשעים היינו כחולמים – במדינת היהודים קמה להקה שאי אפשר היה להתחמם לאור שיריה בשקי שינה של לילות ירח מלא לחופי הכינרת. אוהד פישוף לא רצה להיות חברה שלנו. תהליך לכידת הרוח המרדנית לתוך בועה נוצצת פיקטיבית של הצלחה בשקל, לא ארך כמובן זמן רב. אך לזכותה של הלהקה ניתן לומר שהסבון לא נכנס לה לעיניים (עם שירים כמו אני אשת יחסי הציבור של נושאי המגבעת) והיא שמרה לעצמה את העונג לפוצץ את הבועה בה נלכדה במסע ההתאבדות הבא בתור הוא כלום.
סרטו של חן שינברג משרטט את מסלול ההתאבדות של הלהקה ובודק היכן נמצאים כיום חמשת חבריה ובעיקר מתמקד בציר שנמתח בין אמן המילים אוהד פישוף למלחין תמיר אלברט. שניהם פנו לדרכים מרוחקות ככל האפשר ממה שהלהקה סימלה: פישוף היה לרקדן המתנזר מכתיבת מילים, ואלברט התכסה בשטריימל וזקן עבות. אך גם היום פוגעים החיצים שהם משלחים באבני היסוד של ההוויה הישראלית קרוב מאוד למטרה, כפי שאפשר להבחין בסרט. בתווך לוכדת המצלמה את דמויותיהם של אדם הורביץ, ישי אדר (שפרש עוד לפני הפירוק), ואלון כהן, שמצטיירים בהתייחסם לתקופה כניצולי טראומה.
הסרט מחולק לשבעה פרקים: החוויה, ירושלים, אלוהים, שפה, תרבות ישראלית, הצלחה, והבא בתור הוא כלום – מסודרים בהגיון פנימי משכנע וערוכים היטב, כשקטעי הארכיון הנדירים מתוך ההופעות ההיסטריות, מאותגרים על ידי ראיונות מההווה, שיש בהם בכדי להחזיר את הפרופורציות. חן שינברג נזקק כנראה לפרופורציות אלה כשהוא חוקר בגובה העיניים את מושאי הערצתו מן העבר. הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל מוגרבי, ובפרס העריכה לשנת 1998. הסרט ניתן לרכישה. להזמנות התקשרו לחנות הדי.וי.די 03-6215201, או במייל:
dvdstore@dev.third-ear.com