מקור או רימאסטר?

תקליט מקורי או רימאסטר. כל ההבדלים בסאונד, מאסטרינג ואיכות הויניל

מאת צוות האוזן השלישית

הוויכוח בין הדפסות מקוריות (Original Pressings) לבין מחודשות (Reissues/Remasters) ) הוא אחד הנושאים החמים ביותר בקרב אספני תקליטים. השאלה האם “ישן זה תמיד טוב יותר” מורכבת ונוגעת למקור הסאונד, איכות הייצור ומצב השימור של התקליט.

להלן ניתוח ההבדלים המרכזיים:

1. מקור הסאונד: אנלוגי מול דיגיטלי

זהו ההבדל המשמעותי ביותר שמשפיע על איכות השמע. מכאן נובע הקול:

ברוב המקרים, תקליטי וינטאג’ משנות ה- 60 וה- 70 נחתכו ישירות מתוך סרטי המאסטר האנלוגיים כשהם במצבם הטוב ו’הטרי’ ביותר. התוצאה היא סאונד “חי”, דינמי ועשיר בפרטים.

לעומת זאת, תקליטים בהדפסות חדשות מיוצרות ברובן ממקור דיגיטלי. זה זול ונגיש יותר. למרות שהטכנולוגיה השתפרה פלאים – אם המקור הוא קובץ דיגיטלי (אפילו באיכות גבוהה), התקליט עלול לאבד מה”חמימות / אותנטיות”, האנלוגית המקורית.
עם זאת, הוצאות “אודיופיליות” יוקרתיות (כמו של הלייבלים: Mobile Fidelity או Blue Note למשל) משתמשות בסרטי המאסטר המקוריים, אם אכן ניתן ללשים עליהם יד, ומגיעות לאיכות שמע פנומנלית.

2. תהליך המאסטרינג

האופן שבו המוזיקה הותאמה לפורמט הויניל השתנה לאורך השנים:

הדפסות ישנות: הונדסו עבור מכשירי השמעה של פעם.
לעיתים חתכו את התדרים הנמוכים (הבאס) כדי למנוע מהמחט לקפוץ בפטיפונים פשוטים.

הדפסות חדשות (Remastered): מהנדסי סאונד מודרניים יכולים “לפתוח” את הסאונד, להדגיש את הבאס ולנקות רעשי רקע שהיו בהקלטה המקורית.
דוגמאות בולטות הן ההוצאות המחודשות של הביטלס או לד זפלין, שנשמעות לעיתים מלאות ועוצמתיות יותר מהמקור. אבל לא רק.
גם הלייבל של האוזן השלישית, זהב שחור, מוציא לאור תקליטים באיכות גבוהה ביותר.

“אם משתמשים בכלים הדיגיטליים באופן נכון, הקלטה דיגיטלית תשחזר נאמנה כל הקלטה אנלוגית שאנו מכירים. בשל כך, בתקליטים שאנו מוציאים היום לאור, בהם נעשה שימוש במאסטר דיגיטלי בעל רזולוציה גבוהה מאוד ומאסטרינג התומך בייצור המידע הנוסף לאורך כל הדרך – יש יותר מידע מוזיקלי ממה שדיסק או סטרימינג יכול להפיק.”

כך ע”פ איש המאסטר פיני שפטר, שאמון על כל המאסטרינג שלנו.

• ומה נשמע טוב יותר קובץ איכותי או תקליט ויניל?
• אוסף וינילים הוא תחביב יקר. על מה עוד משלמים חוץ מאשר התקליטים עצמם?
• איך לזהות תקליט מקורי
• הוצאה מקורית או רימאסטר – מאת פיני שפטר
• כל מה שכדאי לדעת על תקליטים

3. איכות החומר (הויניל עצמו)

משקל ועמידות: הדפסות חדשות רבות מגיעות על ויניל במשקל 180 גרם. המשקל אינו משפר את איכות הסאונד ישירות, אך הוא הופך את התקליט לישר ועמיד יותר מפני עיוותים.

בקרת איכות: בשנים האחרונות, בשל הביקוש העצום, קיימות תלונות על בקרת איכות ירודה בהדפסות המוניות חדשות (רעשי רקע, שריטות מהמפעל).
לעומת זאת, תקליטים ישראלים או אמריקאים מהתקופה הקלאסית יוצרו לרוב בסטנדרטים גבוהים מאוד של ניקיון שמע. כלומר בהמון מקרים הוינטאג’ יגבר על המודרני .

4. מצב התקליט

זהו הגורם המכריע במבחן התוצאה:

הדפסה מקורית משנת 1969 עשויה להישמע מדהים, אך אם היא נוגנה מאות פעמים על פטיפון גרוע, היא תסבול מ”שחיקת חריצים” (Groove Wear)’ שלא ניתנ, לתיקון. בהקשר זה, הדפסה חדשה ונקייה תמיד תנצח תקליט מקורי שחוק ומלוכלך.

סיכום: מה עדיף לקנות?

גם וגם וגם… תמיד עדיף לדעתנו הדפסות ישנות (במצב  VG+ ומעלה): עבור אלבומי רוק, ג’אז ופופ קלאסיים (עד שנות ה-80). הן שומרות על ערכן הכספי ומספקות את החוויה האנלוגית האותנטית ביותר. אבל הזמינות שלהן נדירה והמחיר בהתאם.

אבל רגע, אנו גם מעדיפים הדפסות חדשות: כאשר התקליט המקורי נדיר ויקר מדי (אלפי שקלים), או כאשר מדובר בהוצאה מחודשת שזכתה לשבחים על איכות ה- Remastering שלה טוב לשים דווקא עליה את היד.

הנה 3 דוגמאות קלאסיות שבהן ההבדל בין ההדפסה המקורית למחודשת מדגים היטב את “מלחמת הגרסאות” בעולם הויניל:

1. Fleetwood Mac – Rumours

זהו אחד המקרים המפורסמים שבהם ההדפסה המחודשת נחשבת לטובה יותר מהמקור.

ההדפסה המקורית (1977): נשמעת מצוין, חמה ונוסטלגית, אך יוצרה בכמויות אדירות במפעלים שונים, מה שיצר חוסר אחידות באיכות.

ההדפסה המחודשת גרסת 45RPM של  Steve Hoffman, נחשבת ל”גביע הקדוש”. היא הודפסה על שני תקליטים במהירות גבוהה יותר, מה שמאפשר למחט לקלוט הרבה יותר פרטים. הסאונד כאן רחב, עמוק ודינמי בצורה שגורמת למאזין להרגיש שהלהקה נמצאת בחדר.

2. Pink Floyd – The Dark Side of the Moon

כאן הדילמה קשה אבל נוטה לטובת ההדפסה המקורית (או המוקדמת).

ההדפסה המקורית UK First Pressing – “Solid Blue Triangle”)) נחשבת ליצירת מופת אודיופילית. הסאונד האנלוגי המקורי מספק עומק ותדרים נמוכים (באס) שהדפסות מאוחרות מתקשות לשחזר. אבל היא יקרה מאוד (אלפי שקלים).

ההדפסות החדשות (החל מ-2016): אלו הדפסות מעולות, נקיות מאוד מרעשי רקע וזולות משמעותית. הן בחירה מצוינת למי שרוצה לשמוע את האלבום בלי ה”פצפוצים” של תקליט בן 50, אבל הן נשמעות מעט יותר “מלוטשות” ופחות “חיות” מהמקור. המינוס – לא זה ולא זה תמיד זמינים בתאים. הביקוש הוא אדיר וחוצה דורות.

3. Led Zeppelin – Led Zeppelin II

האלבום הזה מהווה דוגמה קיצונית להבדל במאסטרינג

הדפסת ה “RL”   Robert Ludwig , המקורית – ההדפסה הראשונה בארה”ב. רוברט לודוויג ערך את הסאונד עם באס כל כך חזק ודינמיקה כל כך פראית, שהמחטים בפטיפונים זולים של שנות ה-60 פשוט קפצו מהתקליט. חברת התקליטים נבהלה, עצרה את הייצור ודרשה גרסה “חלשה” יותר.

ההדפסות החדשות (והמקוריות הנפוצות): נשמעות טוב, אבל הן הרבה יותר “מרוסנות”.
מי שמשיג עותק מקורי עם ראשי התיבות “RL”  בחריטה שליד המדבקה, זוכה לחוויית עוצמה ששום הדפסה מודרנית לא הצליחה לשחזר.

• ההבדלים בין תקליט חדש לתקליט יד שניה
• 8 עקרונות חשובים לשמירה על אוסף התקליטים שלכם
• למה אנשים חוזרים אל התקליטים?

---

• 35 שנה ל־Ten: האלבום שאי אפשר להפסיק לאהוב
• האם AM היה אלבום הרוק הגדול האחרון?
• דולי פרטון לא הייתה אף פעם בלונדה מטומטמת
• Muse מכוונים לכוכבים: The Wow! Signal מחזיר את הלהקה למסלול הקוסמי
• מַתִּי בפעם האחרונה