הפלייליסט של הנצח: פרידה מדייב מייסון

הוא היה הקול מאחורי ההמנונים של טראפיק, הגיטריסט שג’ימי הנדריקס והביטלס רצו לצידם באולפן, והיוצר של אחד מאלבומי הסולו המופלאים של שנות השבעים. עם לכתו של דייב מייסון, שלושה שבועות בלבד לפני יום הולדתו ה-80, אנחנו נפרדים ממוזיקאי שהיה הרבה יותר מרק “חבר בלהקה”.

מאת תומר קופר, צילום יח”צ של Island Records

עולם המוזיקה נפרד השבוע מאחד הכשרונות המגוונים והמשפיעים ביותר שצמחו בסצנת הרוק הבריטית. דייב מייסון, שנפטר בטרם עת לפני חגיגות העשור השמיני לחייו, הותיר אחריו שובל של צלילים שעיצבו את פס הקול של דור שלם. מייסון לא היה רק מוזיקאי וכותב שירים נהדר, הוא היה אדריכל של רגש. כחבר מקורי בלהקת Traffic המיתולוגית, הוא חתום על כמה מהרגעים המכוננים של הלהקה בשנותיה הראשונות. שירים כמו “You Can All Join In” והקלאסיקה האלמותית “Feelin’ Alright” (שזכתה מאוחר יותר לביצוע בלתי נשכח של ג’ו קוקר) הם עדות ליכולת הכתיבה הנדירה שלו, כזו המשלבת פשטות כובשת עם עומק מוזיקלי.

הלבד המשותף: יצירת המופת “Alone Together”

הפריצה האמיתית של מייסון לתודעה כיוצר עצמאי הגיעה עם אלבום הסולו הראשון שלו, “Alone Together“. עבורי מדובר באחד האלבומים היפים והחשובים ביותר בחיבור הראשוני עם עולם המוזיקה. זהו אלבום פשוט מושלם, כזה שמאפשר לגלות בו רבדים חדשים עם כל האזנה חוזרת.

השירים באלבום גרמו לי להתאהב cvo וגם לגלות אותם שוב דרך אמנים אחרים עם השנים ובמיוחד: “Only You Know And I Know” שהפך להמנון הופעות, “Shouldn’t Have Took More Than You Gave” שמציג כתיבה מהודקת, “Sad and Deep as You” הממיס, שמזקק רגש טהור לכדי מלודיה והקטע “Look at You Look at Me” שסוגר את האלבום בתחושת שלמות נדירה.

השותף האולטימטיבי: מהנדריקס ועד האריסון

מעבר לקריירת הסולו המרהיבה שלו, שכללה פנינים נוספות כמו האלבום “It’s Like You Never Left” משנת 1974 (בו אירח ענקים כגון ג’ורג’ האריסון, סטיבי וונדר וגרהאם נאש), מייסון היה ה”נשק הסודי” של הגדולים ביותר. רשימת האלבומים בהם תרם מכישרונו נראית כמו היכל התהילה של הרוק: הוא ניגן ב-“Beggars Banquet” של הרולינג סטונס, ב-“Electric Ladyland” של ג’ימי הנדריקס, וב-“All Things Must Pass” של האריסון.

החיבורים שלו לא נעצרו שם. הוא היה שותף לדרך של אריק קלפטון ב”דלייני ובוני” ובשלבים המוקדמים של “דרק והדומינוס”, והעניק מגע קסם לסולו הראשון של קלפטון ול-“Songs For Beginners” של גרהאם נאש.

מורשת על הפטיפון

דייב מייסון השאיר אחריו ירושה עצומה של יופי. היופי הזה אינו שייך רק לעבר, הוא חי ופועם בכל פעם שמחטים נפגשות עם ויניל או כשלוחצים על כפתור הנגינה. המוזיקה שלו תמשיך להדהד, להזכיר לנו את התקופה שבה הצלילים היו חמים, המילים היו כנות והכישרון היה אינסופי.

• 35 שנה ל־Ten: האלבום שאי אפשר להפסיק לאהוב
• האם AM היה אלבום הרוק הגדול האחרון?
• דולי פרטון לא הייתה אף פעם בלונדה מטומטמת
• Muse מכוונים לכוכבים: The Wow! Signal מחזיר את הלהקה למסלול הקוסמי
• מַתִּי בפעם האחרונה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.