אהבת חיי: האלבום שסלל את הדרך אל לב הקונצנזוס

יצירת המופת של חיים משה חוזרת אל הפטיפון במהדורה צבעונית ומזכירה לנו איך נשמעת פריצה אמיתית

אבירן שפר

ישנם רגעים בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית שבהם זמר, סגנון ותקופה מתלכדים לכדי יצירה אחת שמשנה את פני המפה. האלבום “אהבת חיי” של חיים משה, שיצא בשנת 1983, הוא בדיוק רגע כזה. השבוע, עם צאתו מחדש על גבי ויניל כחול ושקוף, זו הזדמנות פז לחזור אל האלבום שהפך את חיים משה מילד פלא של החאפלות לכוכב על במוזיקה הישראלית.

בתחילת שנות ה-80, המוזיקה המזרחית בישראל החלה לצאת מהשוליים ומדוכני הקלטות בתחנה המרכזית לעבר תחנות הרדיו והבמות הגדולות. חיים משה, שהיה מזוהה עד אז בעיקר עם ביצועים בתימנית ובערבית במסגרת “צלילי העוד“, חיפש את הדרך לפרוץ אל הקהל הרחב. “אהבת חיי” היה המפתח.

הלהיטים שכבשו את המדינה

האלבום נפתח בשיר הנושא, “אהבת חיי”, שהפך בן לילה להמנון. המילים של מאיר אריאל (שכתב תחת שם העט “א. אסתר”) ללחן של חיים משה עצמו, יצרו שילוב נדיר של עומק טקסטואלי עם הגשה רכה ומרגשת שטרם נשמעה כמותה.

לצד שיר הנושא, האלבום עמוס בפנינים נוספות:

“אמא”: בלדה מרגשת שהפכה לאחד משירי המושמעים ביותר במוזיקה הישראלית וביססה את מעמדו של משה כזמר של רגש חשוף. “לינדה”: מחרוזת קצבית שחיברה בין הסאונד הים-תיכוני לשורשים, והפכה לחלק בלתי נפרד מכל חגיגה ישראלית. “סמדר” ו”כחום השמש”: שירים שהפגינו את היכולת הווקאלית המרשימה של משה, המשלבת סלסולים עדינים עם הגשה נקייה.

• גם למרגלית צנעני יש ויניל צבעוני חדש
• קראו כיצד לבחור פטיפון לפני קניה
  

חשיבות והשפעה

החשיבות של “אהבת חיי” חורגת מההצלחה המסחרית המיידית (האלבום נמכר במאות אלפי עותקים). זה היה האלבום שסימן את ה”קרוס-אובר” הגדול – המעבר של המוזיקה הים-תיכונית מהחאפלה אל המיינסטרים הישראלי. חיים משה הצליח לגשר על הפערים בזכות קול הקטיפה שלו והבחירות המוזיקליות המוקפדות, ששילבו מזרח ומערב בצורה הרמונית.

ההצלחה של האלבום הזניקה את הקריירה של משה למחוזות שזמרים ים-תיכוניים כמעט ולא הגיעו אליהם לפניו. הוא החל להופיע בקיסריה, השתתף בפסטיבלי הזמר והפך לאחד האמנים המושמעים ביותר ברדיו. “אהבת חיי” לא היה רק אלבום פריצה; הוא היה הצהרת כוונות של זמר שבא להישאר בלב הקונצנזוס עשרות שנים קדימה.

המהדורה החדשה

ההוצאה המחודשת על גבי ויניל כחול ושקוף (Blue Vinyl) מעניקה ליצירה הזו את הכבוד הראוי לה. עבור האספנים וחובבי המוזיקה, זוהי הזדמנות לחוות את הצליל החם של שנות ה-80 באיכות סאונד מודרנית, ולתת כבוד לאלבום שעיצב מחדש את פס הקול הישראלי.

• 35 שנה ל־Ten: האלבום שאי אפשר להפסיק לאהוב
• האם AM היה אלבום הרוק הגדול האחרון?
• דולי פרטון לא הייתה אף פעם בלונדה מטומטמת
• Muse מכוונים לכוכבים: The Wow! Signal מחזיר את הלהקה למסלול הקוסמי
• מַתִּי בפעם האחרונה